עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בשתי תובענות שהדיון בהן אוחד: תביעה רכושית שהגישה התובעת נגד בעלה לשעבר הוא הנתבע (תמ"ש 11942/05), ותביעת מזונות שהגישו התובעת ושלוש בנותיה הקטינות נגד הנתבע (תמ"ש 11941/05).
הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ב- 1991 והתגרשו ב- 9.1.2007. הצדדים חתמו על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין ב- 1.3.05, אך הוסיפו לחיות יחד גם לאחר חתימת ההסכם.
2. מנישואי הצדדים נולדו שלוש ילדות בשנים 1992, 1993 ו- 2000.
3. גם לאחר גירושי הצדדים הם הוסיפו לחיות תחת קורת גג אחת למשך זמן מה, לטענת התובעת הם נפרדו עקב התנהגותו המאיימת של הנתבע.
4. בתביעה הרכושית שהגישה התובעת (ותביעה זו הוגשה בלא ליטול רשות גם נגד הנתבע 2, שנטען בתביעה כי הוא בן משפחתו ושותפו של הנתבע בעסקים, וכן חברה בע"מ בה נטען שהינו בעל המניות בה).
5. לטענת התובעת בתביעה הרכושית, חרף העובדה שהצדדים התגרשו, הם הוסיפו לחיות יחד עד פרידתם ב- 20.5.08, וכאשר בעת הזו הנתבע "הציף" אותה במתנות יקרות ערך והם הוסיפו לנהל משק בית משותף. הנתבע אף רכש מגרש ב..., אשר בהסכם נרשם ע"ש התובעת, ואולם חרף זאת משהמשיכה, לטענת התובעת, התנהגותו המאיימת כלפיה, היא נאלצה לעבור להתגורר אצל אחותה. לטענתה, מאז פרידת הצדדים הותיר הנתבע את התובעת ללא כספים, כאשר היא והתובעות 2-4 נסמכות על שולחן אחותה ובעלה.
6. לטענת התובעת, לנתבע עסקים חובקי עולם הכוללים מסלקה, נדל"ן, השקעות בשוק ההון, אתרי אינטרנט למכירת תרופות, חנויות מושכרות והוא שותף בכמה חברות שברובן אינן רשומות על שמו (לרבות החברה, הנתבעת 3), וכן הינו בעלים של נכסים שאינם רשומים על שמו, כי אם על שם שותפו ו/או על שם אחרים ו/או ע"ש הנתבע 2. לטענתה, זכאית היא איפוא ל- 50% מזכויות הנתבע בזכויות הרשומות, לרבות אלה שאינן רשומות, ולרבות זכויות כספיות, וכי היא היתה שותפה עם הנתבע "
בעל הממון שביניהם, ללא כל הבחנה בדבר עובדת הרישום וללא כל הבחנה במקור הכספים". לטענת התובעת, היא סמכה על הנתבע והפקידה בידו בנאמנות את כל זכויותיה ו/או רכושה ו/או כספיה. כן ביקשה התובעת פירוק שיתוף בזכויות אלה.
7. התובעת הוסיפה וטענה כי הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה ביותר.
8. בתביעת המזונות שהגישה התובעת כנגד הנתבע היא תבעה למזונות הקטינה, התובעת 1, סך של 14,000 ש"ח לחודש, עבור הקטינה התובעת 2 סך של 14,950 ש"ח לחודש, ועבור הקטינה התובעת 3, סך של 11,100 ש"ח לחודש, וכל זאת מלבד 60% מהוצאות אחזקת הבית. כן תבעה התובעת עבור עצמה "
מזונות ו/או דמי הסתגלות ו/או דמי שיקום בסכום עיתי או תשלום חד פעמי בסך 35,000 ש"ח לחודש", וכן דרשה כי הנתבע ישא בהוצאות טיפולי השיניים שלה בסך 125,000 ש"ח.
9. מנגד כפר הנתבע בטענות התובעת. גם טענותיה של התובעת ביחס להתנהגותו האלימה הנטענת כלפיה נדחו, והנתבע העלה טענות כנגד התובעת על התנהגותה שלה.
10. הנתבע ציין כי הצדדים התגרשו עפ"י דרישתה של התובעת, ואף חתמו על הסכם ממון מכוחו קיבלה התובעת דירה מפוארת והתחייבות הנתבע לפרוע ההלוואה המובטחת במשכנתא, הרובצת על הזכויות בדירה, וכן קיבלה התובעת רכב מפואר.
11. לטענת הנתבע, הכנסותיו החודשיות עומדות בממוצע על סכום של 30,000 ש"ח לחודש, והוא הכחיש כי מגיעות לתובעת זכויות כלשהן ברכושו.
12. הנתבע כפר גם בתביעת המזונות של התובעת. לטענת הנתבע הצדדים חיו כשנה וחצי לאחר גירושיהם תחת קורת גג אחת, כאשר הוא לבדו נשא בכל הוצאותיהם, וזו תקופה מספקת עבור התובעת בכדי לאושש עצמה. לטענתו לפני נישואיהם היתה התובעת עצמאית, ויכולה היתה גם עתה לחזור למעגל העבודה.
13. הנתבע הוסיף וטען כי אין לו כל חובה לשאת במזונות משקמים כלפי התובעת ו/או בדמי הסתגלות עבורה, ומאחר שמדובר בבני זוג שנישואיהם פקעו, אין מגיעים לה כל מזונות הימנו. ומכל מקום, יכולה היתה למכור דירתה או רכבה המפואר, להסתפק בדירה או ברכב צנועים יותר ולהותיר בידה סכומי כסף.
14. באשר למזונות הקטינות, התובעות 2-4, טוען הנתבע כי הצרכים המפורטים בתביעה הם מוגזמים לאין שיעור, ולטענתו ממילא הוא נושא בהוצאות הקטינות הן בתשלום מדורן ע"י פרעון המשכנתא, וכן בהוצאות שונות אחרות, וכי לפיכך הוצאותיו האישיות הן בסדר גודל של כ- 17,000 ש"ח לחודש.
15. מטעמים אלה ביקש הנתבע כי גם תביעת המזונות תידחה.
16. להשלמת הרקע הצריך לענין אציין כי הקונפליקט בין הצדדים היה חריף מאד, והנסיונות להביא הצדדים לפשרה, בין בגישור ובין בנסיונות של ב"כ הצדדים, לא צלחו. בנסיבות אלה איפוא, ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן עתה פסק דיני.
17. הנה כי כן, לאחר שסקרתי בתמצית את טענות הצדדים בכתבי טענותיהם, לא נותר לי אלא לבדוק את התשתית הראייתית שהונחה בפני ולבדוק עד כמה היא עולה בקנה אחד עם הטענות שפורטו בכתבי הטענות.